מי שמפרסם את אותו מבצע בפייסבוק, בניוזלטר ובוואטסאפ רוצה לדעת מאיפה הגיעו הקונים. בלי תיוג, הרבה מהביקורים האלה נכנסים לדוחות כתנועה ישירה. עם תיוג, כל קישור אומר על עצמו מאיפה הוא בא.
מה כל שדה אומר
| שדה | עונה על | דוגמה |
|---|---|---|
| utm_source | מי שלח את הביקור | facebook, newsletter, whatsapp |
| utm_medium | איזה סוג קישור | paid_social, email, qr |
| utm_campaign | איזה קמפיין | spring_sale_2026 |
| utm_content | איזה קישור מתוך כמה באותו מקום | header_link, footer_button |
| utm_term | איזו מילת מפתח ממומנת | running_shoes |
| utm_id | מזהה הקמפיין שלכם | 4512 |
לשדות מקור ואמצעי יש הצעות שנפתחות תוך כדי הקלדה. השלושה האחרונים מסתתרים תחת “לא חובה: מזהה, מילת מפתח, תוכן”. מכולם, utm_content הוא השימושי ביותר: הוא מבדיל בין שני קישורים באותו מייל.
מה הכלי שומר ומה הוא מחליף
כתובת כמו example.com/shoes?color=red#reviews נשארת שלמה: נוסף לה https://, הפרמטר color=red נשאר, תגיות ה־UTM נכנסות אחריו, והעוגן #reviews נשאר בסוף, איפה שהוא צריך להיות.
כשמדביקים קישור שכבר מתויג, מופיעה ההודעה “בכתובת כבר היו פרמטרי UTM; הם הוחלפו באלה שלמטה”. שדה שמשאירים ריק מוחק גם את הערך הישן, כך ש־utm_term מקמפיין קודם לא נגרר לחדש.
אזהרות שלא חוסמות
אותיות גדולות, רווחים ושדה חובה חסר מקבלים אזהרה, אבל הקישור נוצר בכל זאת. ההמלצה שלנו: אותיות קטנות עם קו תחתון, ורשימה קצרה של ערכי אמצעי שכל הצוות משתמש בהם. האמצעי חשוב במיוחד, כי Google Analytics ממיין לפיו את הביקורים לערוצים כמו Email או Paid Social.
רווח שבכל זאת הוקלד נכתב כ־%20 ולא כ־+. שניהם מסמנים רווח בכתובת, אבל %20 נקרא אותו דבר בכל כלי ושורד הדבקה בפלטפורמות פרסום.