תמונה של כוס קפה, 134KB בפורמט של האייפון, יצאה כאן PNG של 531KB: פי 4 בגודל, ואף פיקסל לא השתנה. ככה זה עם PNG: לא מאבדים יותר כלום, ומשלמים על זה בנפח. התמונה הראשונה ארכה בערך 0.4 שנייה כי המפענח נטען, והבאות ארכו פחות מעשירית שנייה כל אחת.
אותן שתי תמונות, ב־JPG וב־PNG
| התמונה | HEIC | ב־JPG | ב־PNG |
|---|---|---|---|
| כוס קפה, 600×400 | 134KB | 53KB | 531KB |
| חתול, 451×300 | 67.3KB | 27.8KB | 293KB |
לתמונה ששולחים בוואטסאפ, מעלים לאתר או מצרפים למייל, היינו בוחרים JPG: עשירית מהנפח, ובאיכות 85 קשה לראות הבדל. PNG שווה את הנפח כשהתמונה היא רק שלב בעבודה ארוכה יותר: חותכים אותה, מוסיפים עליה סימונים, מכניסים אותה לקובץ עיצוב ושומרים שוב ושוב. כל שמירה של JPG דוחסת מחדש, ושמירה של PNG לא. ויש גם תבניות וטפסים שפשוט מבקשים PNG.
מה עובר ומה נשאר בחוץ
הצבעים עוברים. בתמונת החתול היה פרופיל צבע מוטמע, וה־PNG קיבל את אותו פרופיל. תמונות אייפון שמסומנות ב־Display P3 מקבלות פרופיל Display P3 בתוך ה־PNG, כך שתוכנה שמנהלת צבע מציגה אותן כמו בטלפון. גם נתון הסיבוב שבקובץ מיושם, וה־PNG יוצא ישר.
התאריך, המיקום ופרטי המצלמה לא עוברים (פירוט בשאלות למטה). תמונת HDR מהאייפון נשארת עם התמונה הרגילה, בלי הבהירות הנוספת שמסכי HDR יודעים להציג. ומ־Live Photo מקבלים רק את התמונה, בלי קטע הווידאו.
במק, בלי הדף הזה
פותחים את התמונה ב־Preview (תצוגה מקדימה), בוחרים File → Export (קובץ ← ייצוא), וב־Format בוחרים PNG. כשיש הרבה תמונות, מסמנים את כולן בסרגל הצד ובוחרים File → Export Selected Images.
שמות קבצים בעברית נשמרים כמו שהם, ורק הסיומת מתחלפת. ואם ה־PNG יוצא גדול מדי בשביל המקום שאליו הוא הולך, כיווץ תמונה יכול לחסוך קצת בלי לשנות אף פיקסל, ושינוי גודל תמונה מקטין את המידות.