ה־PNG ייצא בערך פי 9 מה־JPG. תמונה של חתול, 31.6KB, הפכה ל־PNG של 285KB, ותמונה של Hubble Deep Field במשקל 234KB הפכה ל־2.1MB. שום דבר לא השתבש: זו אותה תמונה בדיוק, בפורמט שלא מוכן לוותר על כלום.
למה הוא גדל כל כך
JPEG לא שומר את הפיקסלים עצמם. הוא חותך את התמונה לריבועים של 8×8, מתאר כל ריבוע כסכום של דפוסי גלים חלקים, ומשמיט את הדפוסים העדינים שהעין כמעט לא רואה. מההשמטה הזו בא הקובץ הקטן. כדי ליצור PNG, הממיר צריך לבנות מחדש כל פיקסל ולרשום אותו בדיוק, כולל רעש הריבועים העדין שה־JPEG השאיר. PNG חוסך מקום רק כשפיקסלים חוזרים על עצמם, ובתמונה מצולמת זה כמעט לא קורה. שתי התמונות לדוגמה גדלו כמעט בדיוק פי 9.
תמונה ששמורה על הצד יוצאת ישרה
תמונת החתול לדוגמה שמורה כמו שטלפונים שומרים הרבה תמונות: הפיקסלים שוכבים על הצד, 300×451, עם נתון סיבוב ב־EXIF שאומר “לסובב ב־90° בהצגה”. תוכנות צפייה מצייתות לנתון, ולכן התמונה נראית רגיל, אבל ממיר שמתעלם ממנו מוציא תמונה על הצד. כאן הסיבוב מיושם על הפיקסלים, וה־PNG יצא 451×300, ישר, בדיוק כמו שהתמונה נראתה לפני ההמרה.
מתי זה שווה את הנפח
- כשעומדים לערוך את התמונה ולשמור אותה כמה פעמים, כי כל שמירה של JPG דוחסת מחדש;
- כשטופס, אפליקציה או תבנית מקבלים רק PNG;
- כשמכניסים את התמונה לעיצוב ורוצים שכבה בלי איבוד איכות.
זה לא שווה את זה כדי לחדד תמונה, כי היא לא תתחדד, וגם לא כדי להקטין קובץ, כי הוא רק יגדל. בשביל רקע שקוף צריך את הסרת רקע, ולכיוון ההפוך יש PNG ל־JPG. שמות בעברית נשמרים, ורק הסיומת מתחלפת.