מה בעצם יש בתוך קוד Wi-Fi? שורת טקסט אחת. לרשת בשם “הבית של סבתא” עם הסיסמה pass;word זו השורה:
WIFI:T:WPA;S:הבית של סבתא;P:pass\;word;;מצלמות הטלפון מכירות את הפורמט הזה ומציעות להתחבר לרשת. הקוד הזה חזר בפענוח בדיוק לשורה הזו, כולל שם הרשת בעברית והלוכסן ההפוך. את השורה שלכם רואים תחת “הטקסט שבתוך הקוד” מתחת לתצוגה.
מה זה T, S ו־P?
T הוא סוג האבטחה: WPA כשבוחרים WPA/WPA2/WPA3, WEP, או nopass כשבוחרים “ללא”. S הוא שם הרשת (SSID), ו־P הסיסמה. הטלפון קורא אותם וממלא לבד את מה שאורח היה צריך להקליד.
שם רשת בעברית עובד?
הקוד עצמו שומר אותו כמו שהוא: השם מקודד ב־UTF-8 וחוזר אות באות. כדי להתחבר, הטלפון צריך למצוא רשת עם אותו שם בדיוק, ואת זה רואים רק בסריקה אמיתית מול הנתב שלכם. לכן סורקים הדפסת ניסיון לפני שתולים. ואם עוד בוחרים שם לרשת האורחים, שם באנגלית חוסך את השאלה.
יש בסיסמה נקודה־פסיק או מרכאות. זה ישבור את הקוד?
לא. לחמישה תווים יש תפקיד בפורמט: לוכסן הפוך, נקודה־פסיק, פסיק, נקודתיים ומרכאות. הכלי מוסיף לפני כל אחד מהם לוכסן הפוך, כמו ב־pass;word למעלה, והטלפון מוריד אותו כשהוא קורא את הקוד. כל השאר נכנס בדיוק כמו שהוקלד, כולל רווח מיותר בסוף השם או הסיסמה. לכן מעתיקים את שניהם מהגדרות הנתב או מהמדבקה שעליו, לא מהזיכרון.
ומה עם רשת מוסתרת?
מסמנים “רשת מוסתרת”. בסוף השורה נוסף H:true, שאומר לטלפון לחפש את הרשת גם כשהיא לא משדרת את השם שלה. השם חייב להיות מדויק עד האות, כי אין רשימה לבחור ממנה.
איפה לתלות?
איפה ששואלים על הסיסמה: ליד הדלת, על שולחן בבית קפה, בתיקיית הקבלה בצימר, בכניסה לחדר ישיבות. בכל המקרים האלה שווה להקים רשת אורחים נפרדת: המבקרים לא חולקים רשת עם המחשבים והמדפסות שלכם, והחלפת הסיסמה שלה אומרת רק להדפיס כרטיס אחד מחדש.