נכנסו 21.1KB, יצאו 282KB. זו תמונה של חתול, 451×300, שעברה מ־AVIF ל־PNG וגדלה פי 13. תמונה של Hubble Deep Field בגודל 1000×872 עלתה מ־165KB ל־2.0MB. באף אחת מהן לא השתנה אף פיקסל, ושני קובצי ה־PNG שמרו את פרופיל הצבע שהיה ב־AVIF. נפח כזה שווה את זה רק בחלק מהמקרים.
איזה פורמט, מתי
- להשאיר AVIF, אם הוא כבר נפתח איפה שצריך. דפדפנים עדכניים מציגים AVIF, והוא הקטן מבין השלושה.
- JPG לשליחה ולהעלאה לאתרים. אותה תמונת חתול ב־JPG יצאה 27.0KB, עשירית מה־PNG. בשביל זה יש AVIF ל־JPG.
- PNG כשיש לתמונה רקע שקוף, כמו לוגו או מוצר גזור. JPG היה ממלא אותו בלבן.
- PNG כשעורכים ושומרים שוב ושוב בתוכנה שלא קוראת AVIF. כל שמירה של JPG מוסיפה עוד קצת איבוד, ושמירה של PNG לא.
- PNG כשטופס או תבנית דורשים דווקא PNG.
לאן הולך הנפח
AVIF הוא בעצם פריים בודד שמקודד בקידוד הווידאו AV1. הוא מתאר את התמונה כצורות ומעברי צבע חלקים, ומוותר בשקט על מרקם עדין שהעין ממילא כמעט לא קולטת. PNG עובד הפוך: הוא שומר כל פיקסל בדיוק, וחוסך רק כשיש חזרות, כמו רצף של אותו צבע. בלוגו עם צבעים אחידים יש הרבה חזרות. בתמונה מצולמת, שבה כמעט כל פיקסל שונה קצת מהשכן שלו, אין כמעט חזרות. לכן תמונת החתול גדלה פי 13.
אם ה־PNG גדול מדי בשביל המקום שאליו הוא הולך, כיווץ תמונה יכול לחסוך קצת בלי לשנות אף פיקסל, או להפוך אותו ל־JPG או WebP קטנים בהרבה.
מ־AVIF מונפש מקבלים PNG של הפריים הראשון. ושמות קבצים בעברית נשמרים, ורק הסיומת מתחלפת.